רום

מוצר לא נמצא

הצבעוניות הרב-גונית המלווה את סגנונותיו השונים של הרום, לוקחת אותנו מהאיים הקאריביים ודרך מרכז ודרום אמריקה, למסע חוצה תרבויות, היסטוריה עשירה ומשקה נהדר. מרום הלבן הידידותי לקוקטיילים, ועד לרום הזהוב העשיר בטעמי מולסה, אף משקה אינו מציע לנו כזה ספקטרום של צבעים וטעמים, זהו הרום.

אם סימן ההיכר הכי בולט של הרום, הוא להיות השחקן השקוף הראשי במשקה המוחיטו, או בשילוב המוכר של רום וקולה, קשה לרדת לזהותו המקורית. לרום זהויות רבות ומגוונות, החל מנקי ופירותי, ועד לגרסאותיו הכהות ביותר.

הבהלה לסוכר

מקורו של הרום מצוי בלב תקופת לבלוב תעשיית הסוכר בזמני הקולוניות. השאריות הדביקות של המולסה המתוקה, נלקחו ונזקקו לצורה של כוהל, תעשייה קטנה וריווחית מהצד.

על פני השטח, תהליך ייצור הרום הוא פשוט- מבוללים את המולסה עם מים, מוסיפים שמרים ואז מעבירים זיקוק. אך הסוד נמצא בפרטים הקטנים- איזה סוג שמרים, כמה זמן תסיסה, זיקוק רציף או דודי, כמה זמן ליישן, ובאיזה מיכל? ובתוך כל האפשרויות הללו, החלו לצוץ סגנונות שונים בהתאם למיקומים שונים של ייצור. רום המזוקק בזיקוק דודי, יהיה מלא ועשיר מזה זוקק בזיקוק רציף.

זו אולי הכללה, אך לסוגי הרום השונים יש קשר לארץ מוצאם ולסגנון הייחודי. בקאריביים, דוברי אנגלית, פנו לכיוון הכהה של הרום, כולל את הסוגים הכבדים של המלחים. רום ספרדי לעומת זאת, רך יותר בטעמו, ובכל גילאיו. וכן, היוצא מן הכלל הצרפתי.

זהו רום שונה בסגנונו מהשאר, והתפתח בקולוניות הצרפתיות וההודיות בקאריביים: מרתיניק, גוואדלופ, האיטי וריוניו. עשוי מקנה סוכר, ולא ממולסה, בועט ומפתיע כאשר צעיר, אך אלגנטי ונעים כאשר מיושן יותר.

לרום סגנונות שונים, אנו התייחסנו לחלוקה שהיא לפי ארץ המוצא, אך כדי להכירו עוד יותר מקרוב, אפשר לצלול גם אל הסגנונות השונים של המשקה בתוך כל מדינה.